אני מתיישבת לכתוב על המחנה אבל בהתחלה מאוד קשה לי לחשוב על מה לכתוב. כל כך הרבה ממי שאני ומה שאני עושה קשור למחנה, לחברים שהכרתי שם, לחניכים שהיו לי, לדברים שלמדתי, לחוויות שהיו לי.
פורסם ב-18 במאי 2008, 13:18 במדור מחשבות והגיגים
הכול התחיל בשבילי אי שם בשנת 2005 לפני בערך 3 שנים. חגי סיפר לי על פרויקט שהוא ועוד שני חברים מקימים של מחנה קיץ ושהוא ישמח אם אני אדריך בו. נשמע מעניין אז באתי.
אני זוכרת מעט מתקופת ההכנה למחנה הראשון. פגישה של קבוצת הבנות שהייתה לנו אז שהובילה ליצירה של ערב פמיניזם שבו דיברנו בקבוצות קטנות, כל הבנות של המחנה, על מי שאנחנו, על זה שאנחנו נשים, על מה זה אומר בשבילנו. סמינר המדריכים והסיור הראשון ביער, איריס שמספרת לנו שפיסת קרקע מסוימת עומדת להפוך להיות המטבח שלנו ואיך עומדים להיראות השירותים האקולוגיים שלנו, ויכוחים על אכילת בשר במחנה ובעיקר את כנרת, שאח"כ הפכה לשותפה שלי בהדרכת שתי קבוצות מדהימות של חניכים.
שבוע ההקמה של המחנה הראשון היה חוויה מטורפת שזכיתי להיות רק בחלקה. חפרנו שעות בשמש המטורפת של סוף יולי רק כדי לגלות שעות אח"כ שאם נשפוך מים על האדמה לפני שחופרים בה נקל על העבודה שלנו עד מאוד. משאית ענקית מגיעה ליער, עמוסה בהמוני סנדות ענקיות ובמיכל אחת קטנה אך חזקה שסוחבת את כולן אל הקרקע. שיעורי כפיתה נחמדים בזמן בניית המטבח והאוכל הנפלא של מרים.
אני מבינה שאני כותבת המון אבל אולי לא אומרת שום דבר, ובעצם עוד לא הגעתי למחנה עצמו.
אפילו שהדרכתי בשני מחנות והייתי בצוות של שלושתם, החוויה הכי חזקה שיש לי מהמחנה היא דווקא הלמידה שלי יחד עם החניכים. בסיור לליפתא (כפר פלשתיני שנחרב בנכבה) הצטרפו אלינו 3 צעירות בנות לפליטים מהכפר שהפגישה איתן, החוויה שלהן את ישראל ואת הכיבוש, טרפה בשבילי את כל מה שחשבתי עד אז על הכיבוש. פתאום כבר לא ידעתי את התשובה המוחלטת אבל למזלי יחד איתי היו עוד 80 איש שגם רצו לחשוב על אותן שאלות, להתלבט בין אותן מחשבות ולתת מקום גם לפקפוק הכי עמוק.
כסטודנטית לחינוך בעתיד ההרצאה בנושא החינוך הרתיחה אותי. השיחה שהתמקדה רק בנושאים כלכליים חברתיים ובהסללה שעושה מערכת החינוך למגזרים חלשים יותר שכחה בעיניי את הבעיה הכי קשה במערכת החינוך – שהיא משעממת, מדכאת ולא רלבנטית ושרוב בני הנוער מרגישים אותה כדבר כפוי שהוא לא חלק מעצים מהחיים שלהם. אחרי ההרצאה נפגשנו בקבוצה והשיחה שהתפתחה הייתה מדהימה. דיברנו על חובות הלמידה, על ההרגשה שלנו כתלמידים ועל מה היינו רוצים שיהיה בבי"ס שיהפוך אותו לחוויה משמעותית באמת עבורנו.
פיתחתי את ההרגל לקום מוקדם מוקדם בבוקר, הרבה לפני שהמחנה מתעורר. סיבוב הבוקר הזה, ההסתכלות על המחנה כשהוא עוד שקט – תמיד מעלה לי חיוך על הפנים. האנשים הישנים עדיין אחרי יום ארוך, המטבח שבדרך כלל מלא בקולות חיתוך ירקות ובישולים והמקלחות השוממות – הכול נותן לי רגעים של שלווה שאני לא מוצאת בשאר השנה.
אני מנסה לחשוב איך לסכם כאן משהו, איך להעביר את התחושה המדהימה של 150 איש שבמשך שבוע מחפשים את השאלות ואת התשובות, שמפעילים יחד חלקת יער שבמשך שבוע היא הבית של כולנו, החל מהסדנאות שיחות העומק ועד חיתוך הירקות לארוחת הבוקר וניקוי השירותים.
אין לי דרך טובה לעשות את זה, אני יכולה רק להמליץ לכם לבוא ולחוות משהו מכל הדברים האלה
טלי לרנר